https://www.gonitizhar.co.il https://www.gonitizhar.co.il/my-post6ae2d897 <div data-rss-type="text"> <p> <span> ״אני לא מתפתח, אני הווה״ – אמר פיקאסו. </span> </p> <p> <span> את המשפט הזה כתב ג׳ימס הילמן בספרו לחיות את החיים אחורנית </span> </p> <p> <span> ומתכוון לציור שצייר פיקאסו בגיל 92 והניח לפנינו את הדיימון, המלאך, </span> </p> <p> <span> שהיה שם תמיד והכניס בו את הרוח המשתוקקת להיות הוא עצמו. </span> </p> <p> <span> פיקאסו. </span> </p> <p> <span> בין יצירותיו הראשונות של פיקאסו יש את הציור המפורסם של הבלוט שצמח מעץ האלון. </span> </p> <p> <span> הבלוט נמצא באלון, קיים בו לפני שהפך לעץ אלון. </span> </p> <p> <span> בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הבלוט כידיעה שנועדה להתגלות למלוא קומתנו השלמה. (האלון) </span> </p> <p> <span> בתוך כל אחד מאיתנו מפעמת רוח יצירתית. </span> </p> <p> <span> משתוקקת לגלות ולברוא את עצמה מתוכה. </span> </p> <p> <span> מתחת לכל הביוגרפיה שלנו נמצא הדיימון, המלאך. </span> </p> <p> <span> כשאנחנו מניחים לביוגרפיה, הרוח הדיימונית מתייצבת בקדמת הבמה. </span> </p> <p> <span> המצבים, האירועים שאנחנו מזמנים לחיים שלנו הן הזדמנויות </span> </p> <p> <span> מתוכן אנחנו יכולים לזהות את הדימויים שלבשנו מתוך הביוגרפיה שלנו ולהניח להם. </span> </p> <p> <span> התמקדות מציעה לנו כלים פרקטיים ופשוטים בעזרתם אנחנו יכולים להתחבר; </span> </p> <p> <span> לדימויים הפנימיים הנובעים מתוכנו ולנוע בעולם מתוך אותו גרעין בלוט </span> </p> <p> <span> המחובר לחוכמה הפנימית המצטברת הקיימת בתוכנו כנשמה. </span> </p> <p> <span> המפתח לצמיחה שלנו נמצא בגילוי הדימויים ממנה צומחת נשמותינו. </span> </p> <p> <span> משימת החיים שלנו להיות מודרכים ע״י הג׳ניוס שמדריך אותנו. </span> </p> <p> <span> יש שיקראו לו המלאך המדריך אותנו. </span> </p> <p> <span> התמקדות בגישה יצירתית מספקת לנו את הכלים על מנת שנוכל לעשות את המלאכה הזו, </span> </p> <p> <span> בחינניות. התלהבות וסקרנות על מנת שנחווה את שמחת הגילוי. <br/> </span> </p> </div> Tue, 09 Apr 2024 05:47:02 GMT https://www.gonitizhar.co.il/my-post6ae2d897 thumbnail main image https://www.gonitizhar.co.il/my-post40b265f3 <div data-rss-type="text"> <p> <span> בגיל 26 אני זוכרת את המאמץ שלי </span> </p> <p> <span> לקבל אהבה מהגרוש שלי. </span> </p> <p> <span> בגיל 28 הבנתי למה באמת אני מרגישה ככה, </span> </p> <p> <span> לעזאזל, אילו היו צרכים שלא התמלאו בילדות.  </span> </p> <p> <span> <br/> בגיל 30 קלטתי שאני מתה מפחד להרגיש </span> </p> <p> <span> את כאב על מה שהיה חסר לי! </span> </p> <p> <span> הכאב ישב בתוכי וגרם לי להרגיש;  </span> </p> <p> <span> שאני לא מספיק טובה, </span> </p> <p> <span> שווה, ראויה, בעלת ערך. </span> </p> <p> <span> <br/> בגיל 34 התחלתי לשים לב למנגנון ההישרדות  </span> </p> <p> <span> וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחיים שלי ובמערכות היחסים שלי,  </span> </p> <p> <span> כמו למשל ; שאני נאבקת כדי שיראו אותי.  </span> </p> <p> <span> שותקת ולא מבקשת את מה שאני צריכה/רוצה.  </span> </p> <p> <span> בורחת מעימות ולא מתמודדת עם קונפליקט.  </span> </p> <p> <span> <br/> בגיל 35 הסכמתי להרגיש את הפחד שלי מכאב!  </span> </p> <p> <span> פחד להרגיש את הכאב העמוק שהרגשתי כילדה  </span> </p> <p> <span> ומעולם לא נתתי לעצמי להרגיש או לבטא אותו.  </span> </p> <p> <span> פשוט קברתי אותו עמוק וחשבתי שהמשכתי הלאה. </span> </p> <p> <span> <br/> הפחד הוא חלק ממנגנון הישרדותי שמגן עלינו  </span> </p> <p> <span> מלהרגיש כאב.  </span> </p> <p> <span> בגיל 38 לא הייתה לי ברירה והיקום הכריח אותי לחוות  </span> </p> <p> <span> בטוטליות את כאב הנטישה שעברתי בילדות,  </span> </p> <p> <span> זה הגיע דרך נטישה שחוויתי מבן זוג לשעבר. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בגיל 40 התחלתי לאהוב את עצמי באמת, וככול שאהבתי </span> </p> <p> <span> אותי, ככה למדתי מי אני ומהם היכולות והכוחות שלי. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> <br/>  ככל שהרשתי לעצמי יותר להיות אני, להביע את עצמי בכנות, </span> </p> <p> <span> ככה ידעתי יותר את הערך שלי והבנתי שהוא לא תלוי באף </span> </p> <p> <span> אחד בסביבה שלי. </span> </p> <p> <span> אווו איזו הקלה זה.  </span> </p> <p> <span> איזה הרגשה של חופש. </span> </p> <p> <span> לתת לעצמי את האשור, האהבה. ההכלה והצרכים שאני רוצה. </span> </p> <p> <span> בגיל 50 הכרתי את הגבר שלי. </span> </p> <p> <span> דיי מהר ידעתי שה זה. </span> </p> <p> <span> זה בה עם הרגשה של חופש. </span> </p> <p> <span> ידעתי שיש שלנו הרבה ערכים משותפים. </span> </p> <p> <span> שאנחנו כמהים לקשר אותנטי. </span> </p> <p> <span> קשר שיש בו חופש אמיתי להיות מי שאנחנו. </span> </p> <p> <span> <br/> את המדריך להרגיש ראויה ובעלת ערך יצרתי קודם כל ולפני הכל עבור עצמי!  </span> </p> <p> <span> <br/> במדריך תוכלו לאמץ מיינד- סט נכון ממנו אנחנו יכולות ליצור תפיסה של ראויות. </span> </p> <p> <span> תלמדו ליצור את מצפן המהות שלכן שמטרתו לחבר אתכן לאמת הפנימית של מי שאתן בפנוכו, בנשמה&#55357;&#56469; </span> </p> <p> <span> והכייי הכייי איך להיות אישה מובילה ולא מובלת ע״י התלות והצורך באישור מבחוץ. </span> </p> <p> <span> <br/> מי שרוצה שאשלח מוזמנת למלא את הפרטים בטופס והמדריך ישלח אליה.  <br/> </span> </p> </div> Tue, 09 Apr 2024 05:44:11 GMT https://www.gonitizhar.co.il/my-post40b265f3 thumbnail main image https://www.gonitizhar.co.il/my-post <div data-rss-type="text"> <p> <span> זה נראה אולי שהביטוי שלי פתוח ושזה פשוט וקל לי לבטא את עצמי בחופשיות  </span> </p> <p> <span> ולהניח את הלב שלי, אז זהו שזה לא קל לי,  </span> </p> <p> <span> זה מצריך ממני אומץ,  זה מצריך ממני לשחרר פחדים, התניות  </span> </p> <p> <span> ומה יגידו והאם יאהבו.. ושאר ירקות…  </span> </p> <p> <span> ויש הרבה... </span> </p> <p> <span> בכדי שאוכל להביא את הקול הפנימי שלי לידי ביטוי, קודם כל ולפני שאני מביאה אותו החוצה  </span> </p> <p> <span> אני קשובה לו דרך תחושה שיש בה משמעות, שיש בה אמירה שמבקשת תשומת לב  </span> </p> <p> <span> ונוכחות של עצמי.  </span> </p> <p> <span> הקול הפנימי מבקש ממני את זה; הקשבה. נוכחות.  </span> </p> <p> <span> את האמון שמה שהוא מבקש לומר לעולם ימצא את העיניים שנועדו לראות את זה.  </span> </p> <p> <span> את הלב שאמור להרגיש את זה. </span> </p> <p> <span> את האוזניים שאמורות לשמוע את זה ולו רק מילה אחת שתיצור הדהוד קטן שירעיד מיתר,  </span> </p> <p> <span> שיצור בפנים צליל מוכר שיעורר תנועה של שינוי ולו הקטנה ביותר.  </span> </p> <p> <span> בעשר שנים האחרונות אני בתהליך תקומה של הקול הפנימי, </span> </p> <p> <span> קולי האבוד נמצא,  </span> </p> <p> <span> הוא עדין יוצא מעת לעת לפגרות והנפשות קלות. </span> </p> <p> <span> אחרי שהושתק.  </span> </p> <p> <span> הודחק.  </span> </p> <p> <span> נחלש. </span> </p> <p> <span> כוסה בשכבות של איסורים והתניות,  </span> </p> <p> <span> לקח לי זמן להשיבו ועוד יותר להשיב את האמון שלי בו,  </span> </p> <p> <span> לסמוך על זה שהוא יודע מה הוא אומר.  </span> </p> <p> <span> לעמוד לצידו בנוכחות כשהוא מתבייש.  </span> </p> <p> <span> להיות שם איתו בידידות אל מול הקולות הביקורתיים. </span> </p> <p> <span> לפתח אמון בתהליך הגילוי גם אם לפעמים הקול שלו עמום,  </span> </p> <p> <span> נשמע לא קשור, לא רציונלי. </span> </p> <p> <span> לסמוך עליו שהוא יודע!  </span> </p> <p> <span> שיש שם קול שיודע את עצמו,  </span> </p> <p> <span> גם אם הוא חושף בפניי עכשיו רק חלק אחד מתמונה שלמה. </span> </p> <p> <span> הקול שלי מתגלה ביחס לאמון שלי בו.  </span> </p> <p> <span> אני נזכרת איך בגיל 22 חשבתי שאין לי מה לומר. </span> </p> <p> <span> זוכרת את הלא יודעת.. </span> </p> <p> <span> שהיה מרוח לי על הפנים.  </span> </p> <p> <span> היום אני יודעת שלהיות אישה עם קול, אמירה,  </span> </p> <p> <span> עלי קודם כל להסכים להניח למה שהיא כבר יודעת ולפגוש את זו שבפנים שלא יודעת,  </span> </p> <p> <span> זו שהקול שלה חלוש, מגומגם, מהוסס…כמעט לא נשמע וליצור לה מרחב פנימי בטוח  </span> </p> <p> <span> עם אנשים שהיא מרגישה איתם נעים וטוב.  </span> </p> <p> <span> לתת לה מרחב חופשי לבטא את עצמה בחופשיות.  </span> </p> <p> <span> לסמוך על זה שמה שהיא תאמר יביא תקומה לקול הפנימי האבוד. </span> </p> <p> <span> זו מלאכה שכל אישה נקראת לעשות עבור עצמה.  </span> </p> <p> <span> עבור מי שהיא בלב. </span> </p> <p> <span> עבור מי שהיא בקרביים שלה! <br/> </span> </p> </div> Tue, 09 Apr 2024 05:37:34 GMT https://www.gonitizhar.co.il/my-post thumbnail main image